פסק-דין בתיק ת"ק 5705-05-12

1.         א.         העובדות המועלות על ידי התובע בתביעה זו הן כדלקמן: בתאריך 11.1.12 נסע

התובע בנתיב הימני ביותר. בנתיב השמאלי עצר רכב כתוצאה מתאונה שהייתה קודם לתאונה, נשוא תיק זה ואז רכב משטרתי, שהיה נהוג בידי מר אלירן אלבז (להלן: "מר אלבז") ואשר נסע בנתיב השמאלי:" סטה לנתיב שלי פגע בקיר ביטחון ולאחר מכן פגעתי ברכב המשטרתי במגן אחורי בפינה הימנית".

מאחר ובאירוע זה נגרם נזק לרכב התובע, הגיש הוא תביעה זו בה ביקש לחייב הנתבעות לשלם לו את נזקיו בסך של5,139 ש"ח.

ב.         א)         בכתב ההגנה, מעלות הנתבעות את גרסתו של מר אלבז וטוענות, שאין

להטיל על מר אלבז האחריות לנזק שנגרם לרכב התובע - זאת משום שהוא נסע כדין בנתיב השמאלי ולפתע אירעה תאונה בין שני רכבים שנסעו לפני הרכב בו נהג מר אלבז בנתיב השמאלי.

על מנת שלא לפגוע ברכבים שלפניו, בלם מר אלבז, אך לפתע, רכבו של התובע אשר נסע בנתיב הימני, סטה לנתיב השמאלי בעקבות רכב שבלם בפתאומיות לפניו ופגע ברכב המשטרתי בו נהג מר אלבז והדף את הרכב המשטרתי לכיוון מעקה בטון.

ב)         לאור גרסתו של מר אלבז, סבורות הנתבעות, שהתאונה נגרמה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של התובע.

2.         התובע הגיש תביעתו רק נגד ענבל חברה לביטוח בע"מ, (להלן:"ענבל") אך לאחר דיון מקדמי בין הצדדים הוסכם להוסיף כנתבעת את מדינת ישראל - זאת לאור הודעת נציגת ענבל, שהמדינה אחראית לתשלום ואילו ענבל היא המנהלת של הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה ועל כן הוסכם על ידי הצדדים להוסיף את מדינת ישראל כנתבעת נוספת.

3.         א.         אין מחלוקת בין הצדדים, שהתאונה, נשוא תיק זה אירעה כתוצאה ובהמשך

לתאונה קודמת שאירעה בין שני רכבים שנסעו בנתיב השמאלי לפני הרכב בו נהג מר אלבז, אך מחלוקת בין הצדדים היא, האם לאחר שמר אלבז בלם את רכבו על מנת למנוע פגיעה ברכבים שלפניו, הוא סטה לנתיב נסיעתו של התובע ורק לאחר שרכב המשטרתי פגע בקיר הביטחון - פגע התובע ברכב המשטרתי, או שמא אירע המקרה, כפי שטוען מר אלבז, שבראותו את התאונה, הוא בלם את הרכב המשטרתי על מנת לא לפגוע ברכבים שלפניו ותוך כדי בלימה, סטה רכב התובע מימין לשמאל - בעקבות רכב שבלם לפניו- ותוך כדי סטיה זו פגע התובע ברכב המשטרתי וכתוצאה מכך, נהדף הרכב המשטרתי לכיוון מעקה הבטון.

ב.         לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות אשר צורף לכתבי הטענות ולאחר שבחנתי את השאלה הנ"ל השנויה במחלוקת, אני קובע שגרסתו של מר אלבז אמינה עלי והיא מתקבלת על דעתי יותר מאשר גרסתו של התובע - זאת מהנימוקים הבאים:

א)         בעובדות שציין התובע בכתב התביעה, הוא מודה שהוא זה אשר פגע ברכב המשטרתי, אך לטענתו הוא פגע ברכב זה לאחר שהוא סטה מנתיב השמאלי לנתיב הימני - נתיב נסיעתו של התובע ופגע קודם לכן בקיר ביטחון.

גם בעדותו בבית המשפט מודה התובע, שהוא זה אשר פגע ברכב המשטרתי. (עמ' 2 לפ',ש' 19).

ב)         גם אם אקבל טענתו של התובע, שרכב המשטרתי סטה משמאל לימין, נכנס בקיר ביטחון ואז הוא פגע ברכב המשטרתי - הרי שעצם העובדה שהתובע לא הצליח לבלום ולמנוע את הפגיעה ברכב המשטרתי מצביע על כך שהתובע נסע במהירות בלתי סבירה בנסיבות המקרה (60 קמ"ש לפי טענת התובע - בעמ' 2 לפ',ש' 25) ולא שמר מרחק ובשל כך גם לא יכול היה למנוע את הפגיעה.

אינני מקבל טענת התובע, שהנסיעה הייתה יחסית איטית למהירות שמבקום, משום שאם אכן הנסיעה הייתה איטית - יכול היה התובע למנוע את התאונה, שכן הוא מעיד בבית המשפט, שהוא ראה את הרכב המשטרתי נוסע משמאלו כל הזמן, כל הדרך. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 26 ועמ' 3 לפ',ש' 9).

ג)          התובע מעיד בבית המשפט, שסטייתו של מר אלבז הייתה קורח המציאות לאור התאונה שאירעה בנתיב נסיעתו, שכן לעניין זה מעיד התובע כך:

              " רכב שנסע משמאל עשה תאונה, אחד נכנס בשני, הרכב המעורב נסע מצד שמאל שלי, הרכב המשטרתי, הוא לא יכול היה לעצור, כשזיהה את המקום הוא לא יכול לעצור בצורה כזאת שלא יכנס ברכב, לכן חתך, נכנס בקיר ונעצר מולי...עצרתי כמה שאפשר, הכל היה צפוף...פגעתי בו" (עמ' 2 לפ',ש' 16- 19).

ד)         אני מקבל את טענתו של מר אלבז, שאם אכן התובע היה פוגע ברכב המשטרתי כאשר רכב זה פגע קודם בקיר הביטחון - אזי הפגיעה שפגע התובע הייתה צריכה להיות לאורך צד ימין של הרכב המשטרתי, משום שאז בעת פגיעתו של התובע, היה צריך רכב המשטרתי להיות בזווית כזאת, שצדו של הרכב המשטרתי היה חשוף לצדו של רכב התובע. זאת ועוד, אם אכן, התובע היה פוגע ברכב המשטרתי בעת שזה פגע קודם לכן בקיר, אין לי ספק, שהפגיעה ברכב התובע הייתה צריכה להיות יותר בחזית הרכב ולא בצידו השמאלי קדמי (וראה גם מיקום הפגיעה ברכב התובע, כפי שזו עולה מחוות הדעת של השמאי ומתמונות רכבו אשר צורפו לכתב התביעה).

4.         מהנימוקים שפורטו לעיל, עולה מסקנת בית המשפט, שהפגיעה ברכב התובע נבעה כתוצאה מנסיעתו במהירות בלתי סבירה ומאי שמירת מרחק ולמרות שהתובע ראה את רכב המשטרתי כל הדרך לשמאלו - לא יכול היה למנוע התאונה - זאת בשל המהירות ובשל אי שמירת מרחק ולכן, אני מחליט לדחות את תביעת התובע.